הוטל דה ויל. שם מפתה, סקסי ומבטיח. ביצוע פחות מוצלח.
הגעתי באמצע השבוע לארוחת ערב במקום החדש והמדובר שעדיין פועל במתכונת הרצה בלבד (החל מ19:00 בערב).
מרחוק הוטל דה ויל תופס את העין. ברחוב סואן ולא הכי אסתטי כמו דיזינגוף, העתק של בראסרי אותנטי בצבע אדום עז בהחלט מושך את תשומת הלב.
הוטל דה ויל אמנם לא ממתג את עצמו באופן רשמי כבראסרי אלא כבר-אוכל, אבל ה"בראסרי שבו" מאוד בולט, במיוחד הדבר מורגש בצפיפות בין השולחנות ובמרחב תנועה המוגבל שיש לכל שולחן ושולחן. בואו נגיד שכל נתיבי התנועה ללקוחות ועובדי המסעדה הם חד-סטריים. היזהרו מתנועות חדות.
שבלוטות הטעם שלכם לא יתלהבו מהר מידי...
רוב מקומות הישיבה של המסעדה הם על פינת הרחוב בין דיזינגוף לז'בוטינסקי והחלל הפנימי שקטן בהרבה ומעט יותר רועש מכיל מעט מאוד מקומות ישיבה.
הושבנו במקומנו הפינתי בחוץ והמלצר מיד מזג לנו מים צוננים לתוך כוסות מבריקות ודקות (יש לי פטיש לא מוסבר לכוסות דקות. זה פשוט יותר כיף לשתות מהן בהרבה) ועם השתייה קיבלנו תפריטים והתחלנו לחקור. המנות ממבט ראשון נראו מעניינות. לקחו את צרפת ונתנו כמה טוויסטים טרנדיים ומודרניים. נחמד.
לגבי השירות, היה בסדר גמור. המלצר שלנו היה מאוד נחמד ו"חברמני במידה" והיה די בקיא בתפריט. במה שלא, הצלחתי להבליג.
אז מה טעמנו?
טוסט טונה מעושנת עם ביצת עין, גבינת גרוייר וטוביקו שחור - ורסיה שונה קצת לקרוק מאדאם. היה ממש מוצלח בעיניי ולא היה חסר דבר. המנה מאוד גדולה וכבדה מידי אם היא מוזמנת כמנה אישית ולא כמנה לחלוקה לטעמי.
שרימפס אנד ציפס - אין שום סיבה שלא יהיה טעים. הציפס היה ממש טוב, מעט מתובל, קריספי וגם פריך והשרימפס היה נחמד גם הוא אך היה חסר מעט מלח לטעמי (ו״רף המליחות״ שלי לא דורש הרבה אבל התיבול באמת היה עדין מידי). הגיע עם איולי לימון כבוש שהיה חמצמץ ונחמד. נעשה כמובן בהכנה במקום.
בנוסף, הזמנו תוספת צ'יפס נפרדת.
סלט עלים - עם פרי (תאנה) וגבינת עיזים שרופה. הגבינה הייתה מאוד טעימה ונימוחה בפה, עשתה לי מעט ניחוחות של חו״ל וזה היה כיף.
אספרגוס סיני- המסקנה מהמנה היא שאספרגוס סיני זה דבר חסר אישיות. התיבול לא היה מחובר לטעמים הדלים של האספרגוס וסך הכל מנה שאיכזבה ולא סיימנו אותה (על אף שהייתה מאוד קטנה. 2 חתיכות בלבד). האספרגוס היה קשה לחיתוך ולא כל כך כיפי לאכילה.
טליאטלה קרבונרה - פסטה שערות עם חלמון, בייקון, פרמז'ן וגרידת לימון. הפסטה הגיעה בסטייל אטריות מרק ולא בטליאטלה כפי שהיה כתוב בתפריט. בהתחלה לא היה טעם למנה פרט לבייקון (לא הרגישו את החלמון/גרידת לימון/פרמז'ן) וניסינו לערבב את המנה אבל כשעשינו זאת היא התהפכה כגוש די מוצק בצורת הקערה. בסוף החלטנו להפריד את הבייקון שהיה נראה מעט לא עשוי ומטריד ובעיקר נהננו מהאקט של האכילה של האטריות. מנה מאכזבת.
סלסלת לחמים ובגט - נראה שחסר משהו בסלסלה, או כי באמת חסר או כי היא גדולה מידי (נשבעת שלא אכלנו לפני שצילמתי). הבגט היה חם והרגיש כאילו יצא עכשיו מהתנור ועם זאת לא היה "וואו". חמאת עשבי פרובאנס איתה הוגשה הסלסלה הייתה נחמדה מאוד לטעמי אבל בפועל לא הייתה מלוחה מספיק ולאחר כמה טעימות הבנתי שהיא פשוט נורא מזכירה לי מזולה. בנוסף ההגשה של החמאה (יחד עם חרדל וצנון) הייתה קצת חסרת פרופורציה ביחס לכלי בו הוגשה ולא החמיאה מבחינת נראות.
בנוגע לאלכוהול - תפריט היינות די מרשים ותוכלו להנות מכוס יין במחיר שפוי (40 ש"ח ואף פחות).
תמצאו כתריסר אופציות לקוקטיילים בתפריט שנראה די מבטיח. אני הזמנתי את ה"סקיני ביץ'" (שם שבעיניי ממש זול ולא מתאים למקום) וקיבלתי מעין מיץ ענבים אלכוהולי בצבע שקוף עם גולות ג׳לי שכל פעם נתקעו לי בקש וזרעי צ'יה שנראה שהם משהו שנכנס עכשיו לתחום האלכוהול אבל לא ריגש אותי במיוחד. לא סיימתי את הקוקטייל ומעט התאכזבתי. הזמנו גם מרגריטה שנראתה אלגנטית ומבטיחה אבל הייתה מעט מרירה מידי וגם היא נשארה בחלקה בכוס בתום הארוחה.
למען האמת לא התחשק לנו כל כך קינוח והתפריט היה גם מאוד מצומצם. כשהמלצר הסביר על תפריט הקינוחים קיבלנו הסבר לגבי קרם ברולה אננס שדווקא עליו שמתי עין ומסתבר שבאותו היום הוא לא הוגש עם אננס אלא ברוטב פירות הדר. מפה לשם התיאורים של המלצר הגיעו ל״רוטב פירות הדר חמצמץ שמשפיע על פנים חלל הפה (??)״ ו״תמצית תה ירוק אפריקאי״. אפילו לי יש גבול לפלצנות וזה היה נשמע כמו חרטוטים מוחלטים.
החוויה הכוללת הייתה די בינונית והציפייה הוחלפה באכזבה קלה בנוגע לאוכל.
כרגע המקום עוד בהרצה ולכן גם יש מקום לשיפור, עם זאת הייתה נכונות מצד האחראי לדעת ממה לא נהננו ואני מקווה שבאמת יקחו לתשומת ליבם כיוון שרוב ההערות נגעו לבעיות בטעם ובתיבול ולא למקרה חריג של בישול יתר וכדומה. כן חשוב לי לציין ששמעתי מאנשים שהזמינו מנות אחרות מהתפריט שהם מאוד נהנו מהאוכל. לא יודעת אם אנחנו ספציפית נפלנו במנות הללו או שבהרצה עדיין אין עקביות.
פרט לכך, השירות היה אדיב והאוכל הגיע מהר.
חשוב:
חברתי שהגיעה איתי הביאה לתשומת ליבי לאחר מספר ימים שהיא חוייבה באשראי בסכום שבו אני הייתי מחוייבת, ואני להפך (שילמתי על שני אנשים, 250 ש"ח, בהם היא חוייבה). שימו לב!
לסיכום:
מחיר: 330 ש"ח (לפני טיפ) ל-6 מנות ו-2 קוקטיילים. מחיר הוגן, 110 ש"ח לאדם.
שירות: יעיל ואדיב (ועוד בהרצה).
טעם: טעון שיפור.
רעש: בפנים יותר "רועש" מאשר בחוץ (מוזיקה), אבל אל תשכחו שהחלל החיצוני הוא על רחוב דיזינגוף...
עיצוב: בראסרי אותנטי.
מידת ניקיון: חדש ונקי.
הערות: כדי למצוא חנייה באזור תזדקקו לנס. לא כל כך מומלץ לקבוצות גדולות.
כתובת: דיזינגוף 230, תל-אביב.
שעות פתיחה: א'-ה' 12:00-00:00, ו'-ש' 9:00-00:00 (יש בראנץ' בסופ"ש).
טלפון: 03-974-6999
הזמנת מקום אונליין: https://ontopo.co.il/hoteldeville